אמנות, טבע וקפה בים-אזור שפיים
אתם מכירים את זה, שאתם נעים ליד משהו, אבל לא מוצאים את נקודת המשיק איתו?. את הנקודה שמחברת בינכם לדבר הזה, שרץ במקביל ורק מבקש שתעצרו רגע, כדי שתפגשו. אני מדברת על הדרך שאני חולפת בה בקביעות, כשפני מועדות צפונה על כביש החוף (כביש 2)
בטח שמתם לב למה שקורה שם בפופיק של נוף ים ובשדות הפתוחים של שפיים וגעש, כי אני תמיד מאטה ומסתכלת על הדוגמנים שנטועים בשטח הזה. אי אפשר להתעלם מהגאוותנים הללו שלוקחים את תשומת הלב אליהם, מהכביש, מהמחלף, מהפקק שלפעמים משתרך
עבודה שמשלבת משור, מעדר ופרשנויות-צלמה גילי מצא
פארק דינה
אני מדברת על מוזאון פתוח, גלריה לכל דורש, גן פסלים, שהם הדבר הכי מומלץ בימים קרונים אלו, בהם אפשר לחטוף חום, מכל הבדיקות והפרוצדורות, שמצנזרות את חירות הפרט וכולאות את האוויר. הגלריה הפתוחה הזו היא ממש ריאה ירוקה, שמשתרעת בין כביש החוף (ממערב לרשפון) ועד הים ומוצגים בה עשרות פסלי אבן, אדמה, חול בשילוב חומרים ממוחזרים
סוף סוף השבוע לקחתי את עצמי לטיול במקום. הוייז הוביל אותי לשביל עפר שמתחיל בסימן דרך מאבן שעליה חקוק השם: "פארק דינה"
סוף סוף השבוע לקחתי את עצמי לטיול בה. הוייז הוביל אותי לשביל עפר שמתחיל בסימן דרך מאבן שעליה חקוק השם: "פארק דינה", בישוב "ארסוף קדם". בשטח של מאות דונמים, נזרעה אמנות שהיא פרויקט של איש אחד שגר במקום, דני מנהיים להנצחת אשתו דינה ז"ל, בשיתוף עם אוצרת בינלאומית טניה פרמינגר.
נסעתי לאן שהשביל התעקל וכל פעם עצרתי את האוטו כשגיליתי פסל, שניסיתי לפענח, או סתם להתפעל מאיך שהוא מצטלם בזוויות שונות. ישנם כ-50 פסלים של כעשרה אמנים, שחלקם מתחבאים בתוך הצמחייה בשדות, או נעלמים מן העין בנסיעה בכביש ההיקפי. בגלריה הירוקה הזו שקיימת מ-2007 לכל יצירה יש תנאי שטח משלה וחלקן התכלו, או שינו את צורתן, שזה חלק מהתהליך שהן עוברות כעבודות שהופכות לתבנית בנוף
לחלקן יש אמירה בדגש אקולוגיה ואיכות הסביבה והן כוללות בקבוקים, צינורות, דפים וכדומה ואילו לאחרות יש פן אסתטי בלבד, שמבחינתי הוא די והותר
בשלב מסויים כשהשביל נשק למצוקי הכורכר של הים, חניתי והחלטתי לצעוד כי הדרך הפכה לחולית מדי ומתאימה יותר לרכב ארבע על ארבע
בהליכה רגלית בין דיונות חול, בצבץ מולי פסל אחד ובמרחק של כמה מטרים התגלה אחד נוסף ושהתקרבתי אליו, ראיתי איך נוצר דיאלוג בינהם בזוויות צילום מעניינות. המקום פתוח ללא עלויות, שערים או מגבלות וחבל שאין עוד רבים כמותו בימים אלו. ניתן לעשות סיורים מודרכים עם דני בתאום מראש, שכוללים גם את הגן עם כ-100 עצי הנוי בחצר שלו. לתאומים עם דני בנייד052-3525366
כד חול שיצר דני מנהיים-צלמה גילי מצא
גן לאומי חוף השרון
פארק דינה משתלב עם גן לאומי חוף השרון, שנמצא בין ארסוף למכון וינגייט
בעורפם של מצוקי כורכר חלקם בגובה של כ-40 מטר מעל החוף. אפשר לבלות פה כמה שעות של הליכה לפי שלטים עם עצירות בתצפיות נוף, התעכבות על פריחה עונתית, ואולי במקרה תפגשו זוחלים מסוג סימפטי או שועלים, צבאים ונמיות, שלפי ההבטחה דרים בשטח.
לא פגשתי אף אחד מהם, אבל כן ראיתי ציפורים נודדות ממחוזות שונים. בשלהי הקורונה, באביב שהתפרץ בעוצמת הוירוס קפצתי לפה ולא ידעתי שגם פה צומח הפרח הנדיר אירוס הארגמן, שאותו דווקא צלמתי ביער אילנות-ראה כאן
פריחות בקיץ ובאביב בגן לאומי חוף השרון-צלמה גילי מצא
כעת הכל קמל, אבל באביב זיהיתי פה עדעד, חצב, חבצלת החוף. על חלק מהצמחים שראשיהם שפופים נתלו עשרות שבלולים קטנים ולבנים, שיצרו מעין מחרוזות פנינים תלויות שהסתנוורו באור היוקד
למצוק הזה יש כמה מקטעים, בהם יושבים אנשים על דק מעץ המשקיף אל חוף הים הפראי למרגלותיו, עם מיפרצונים שהם מעין אמבטיות לשכשוך
תצפית לים מגן לאומי חוף השרון-צלמה גילי מצא
שימו לב לא להתקרב לקצה המצוק, שנקיקים חותרים בו, כי יש סכנת התמוטטות של רכס הכורכר. כדאי לגמוע את הנוף המרגיע עם מליחות ויונים חיוביים, במרחק בטיחות
קפה וים
במגרש החנייה בצפון גן לאומי חוף השרון, ליד חורשת האקליפטוסים פועל מדי יום בית קפה על גלגלים בשם "קפה וים". הריהוט הקבוע הוא מקבץ ספסלים ושולחנות של השמורה, אבל הקרון האסתטי, בצבע כחול של ים וכל תכולתו מתקפלים אחרי השקיעה
זו העונה השנייה, שהמקום פתוח ושמו עובר מפה לאוזן ומושך כמובן את כל מי שמטייל בפארק דינה או בשמורה, אבל גם "שכנים" שקופצים לאתנחתא מרשפון, געש, ארסוף, בצרה, בני ציון, אבן יהודה, הוד השרון וכיוצא בזה. טעמנו מלבי טבעוני שהיה מרענן ולא מעיק ומיץ תפוזים סחוט טרי
עוד אופציה טבעונית היא פיצה תוצרת מפעל משפחתי בשם"פפלה", שהולכת עם בירה מהחבית שנמכרת פה. לחובבי הקפה שווה לטעום את זה הקר או את האספרסו
המקום פתוח כל יום: משעה ארבע אחה"צ עד השקיעה ובשישי-שבת מהבוקר עד השקיעה. בוייז הוא מופיע "קפה וים". ככל שנעשה חם יותר, עדיף להגיע לקראת השעות של הבריזה, אבל אז סביר להניח, שרוב המקומות ישיבה יהיו תפוסים, לכן מומלץ להביא מהבית מחצלת, או כסא מתקפל
איזו תגובה מקסימה ציפי רומן, ממש מרחיב את הלב לקרוא ולדעת שלמרות שהארץ שלנו "ידועה על בוריה", יש עדיין חידושים ודברים שצצים כמו למשל הבית קפה בכתבה הזו
גילי יקירה
איזו תגלית נהדרת - פארק דינה. לא שמעתי שמעו ולא ראיתי מראהו ותודה לך על שאת חושפת בפנינו בבלוג הנפלא שלך את פינותיה הבלתי מוכרות של ארצנו, שמתברר שאינה "קטנטונת", ויש בה המון דברים שר קצריך לגלות אותם. הפסלים שמשתלבים כל כך יפה עם הנוף הפתוח, ממש קוראים לנו לצאת אל הטבע, כשהקורונה סוגרת אותנו בבתים.
ואחת התמונות אפילו גרמה לי להתרגשות נוסטלגית. כמי שגדלה בחולות הזהובים של קרית חיים המערבית, שבטרם צמחו עליה השיכונים היתה איזור של גבעות שבו נהגתי לרכוב על אופניים עם חבריי, היכרתי היטב את "נר הלילה" שגדל שם במלוא פריחתו הצהובה. אני כבר מזמן איני חיה בגבעות הזהובות שהפכו לבניינים, ואת נר הלילה לא ראיתי מזה שנים רבות, והנה - הבאת אותו אלי,…