באתי לראות את אחת מהופעות ההרצה של "הערב רוקדים", מופע תאטרון-מחול שהתקיים בתאטרון יפו, לוקשן לא ממש מוכר בעיר. אני מודה באשמה שגם אני התברברתי עד שמצאתי את הנ"צ- טיילת מפרץ שלמה ביפו העתיקה
המופע שהוא תאטרון תנועה ללא מילים, הוא הפקה מחודשת לגלגוליו של אולם ריקודים ביפו בין 1919-2019 שמשולבים במאורעות המטלטלים של מדינה שבדרך וכזו שעדיין, מאז ועד הלום נאבקת על הגדרות וזהויות רוויות קונפליקטים
"בהערב רוקדים" מככבים עשרה שחקנים ונגנים, בינהם סופי צדקה הנהדרת, שמגלמת את תפקיד האמנית האקסטרווגנטית, שבהפקה המקורית של המופע ב-1991 גילמה אותו רונית אלקבץ ז"ל. הפתיע אותי לראות על הבמה הקטנה בתאטרון יפו עוד "שמות", שאני רגילה לפגוש מאחורי הקלעים; מהתקופה בה הייתי כתבת המחול של "מעריב" בכובע אחד ורקדנית בלהקת הפלמנקו של סילביה דוראן בכובע אחר.
אז פגשתי לראשונה את יאיר ורדי, שהפך למנהל האמנותי של תאטרון סוזן דלל שבזכותו הפך את תל אביב לבירת מחול בינלאומית ואיתי בקהל ישבה לא פעם, מבקרת המחול גבי אלדור, שגם כתבה וביימה את המופע הזה עם שותפים נוספים
הייתי מרותקת לתרחיש שנרקם בו במהלך שעה וחצי, שהפתיע אותי בחוסר יומרות ובניקיון בימתי. לא פשוט לגלם תחנות היסטוריות בתולדות ארץ ישראל, בדגש מימיקה וריקודים שמביעים מנעד של טיפוסים שונים ומחוות שמשקפות קשת אמוציונלית. ערב קליל שמתאים לבילוי בגלויות יפואיות עם נוסטלגיה לפעם.
לרגע חשבתי שאולי אני אפגוש את השף הערום, אבל רשת המסעדות של ג'יימי אוליבר לא הגיעה לתל-אביב ואין בינה לבין "אוליברי", שום נגיעה ממשית. האחרונה היא מסעדה טוסקנית שממוקמת בלב הפועם של רחוב אבן גבירול בת"א
בשישי בערב, היא הייתה אפופה בריח נהדר של פיצות שיצאו היישר מהטאבון והיו פתיח להיצע הגדול בתפריט שכולל פסטות, מנות בשריות, דגים ופירות ים. הלכתי על מנה ראשונה קלסית של סלט קפרזה שכלל מיקס של שרי, בזיליקום, בצל סגול, צלפים, מוצרלה.
מנה עיקרית: מנת פירות ים בתיבול מעודן ואילו הקינוח היה שוס מפתיע. פיצת בננות, יש דבר כזה?. אז כן וכדאי לאכול אותה עם סכין ומזלג. לא ירדתי לסוד הכנתה רק ראיתי שלתוך הבצק הדק קופלו הררי מסקרפונה. מי שעדיין חסרה לו מתיקות, בצד הוגש בקבוקון עם שוקולד נוטלה. יאמי.
Comments