גילי בגליל-מה נשתנה בפסח בקיבוץ?-הכל

מנהלת הארכיון בקיבוץ כפר גלעדי, דניאלה אשכנזי שרק חזרה מחופשה, חיכתה לי בדלת פתוחה. הארכיון יושב במבנה הסטורי מ-1921, שהיה בתחילת דרכו חצי רפת, חצי חדר אוכל, אין ספק שילוב ריחני מגוון.

בהמשך שימש לרצעיה, סנדלריה, מחסן בגדים וכעת יש בו הרבה חלל ריק, שמחכה למציאת תכנים, ספונסרים וטיפול הולם בחפצים מראשית הקיבוץ, שנתרמו על-ידי החברים.

מה יש בקרטון?

דניאלה פשפשה בתיקים שונים ושלפה קרטון עב-כרס. יצאו ממנו הגדות אישיות ששוכפלו בסטנסיל, דפים מפוררים מהגדה מאויירת של אברהם קסטל ז"ל, חבר קיבוץ שנהרג ב-48. שרטוט של אולם הסדר כולל הבמה עליה תתמקם התזמורת "שאבא שלי צייר, יוסף שטיין ז"ל, בתחילת שנות ה-70", היא אומרת בענווה

כדי להבין את ההשתלשלות של מהלך הסדר וההגדה הקיבוצית, דניאל המליצה לי לעיין בעבודה לתואר שני באוניברסיטת חיפה, שעשתה דרורה הייק, תחת הכותרת: "מוטיבים בהגדות פסח של קיבוץ כפר גלעדי, על רקע נטישת הדת ע"י מייסדי הקיבוץ". הכותרת ארוכה יותר, אבל תמצתתי אותה. מכוון שאי אפשר להוציא מהארכיון שום מסמך, צלמתי את הסמינריון

מה השתנה בהגדת כפר גלעדי?

ההגדות שהופקו בקיבוץ כפר גלעדי, החל משנות ה-50 של המאה הקודמת, מהוות אב-טיפוס לקיבוצים שהיו הזרם המרכזי של תנועת העבודה. כפר גלעדי קלט בשנות ה-30 עולים מלטביה, ליטא, פולין וגרמניה. רובם בוגרי תנועות נוער, עם תודעה ציונית מפותחת וחלקם גם באו מבתים דתיים ולמדו "בחדר". הם לא כפרו בזהותם היהודית, אבל החגים עברו אצלם תהליך של חילון. טכסטים דתיים שינו את מטרתם והפכו לבעלי ערך לאומי עם משמעויות מההווי החקלאי, הטבע, ספרות, השפה העברית, התנ"ך ואידאלים חדשים.

סדר לכולם-לא רק למשפחה

אפשר להגיד בצורה חד-משמעית שהעבודה, ההסתפקות במועט, הגבורה, המנהיגות, השוויון וגאולת הארץ הם הרוח שפועמת בהגדות החדשות. ומה שהכי מצא חן בעיני, זה שהחג בקיבוץ יצא מרשות המשפחה והועתק אל הקולקטיב, הקהילה. הקבוצה שבה כולם שותפים, מהווה תחליף למשפחה הגרעינית. סדר למאות משתתפים, זה שינוי דרסטי למי שבאו מקהילות גלותיות, מסורתיות. בינהם ניצולי שואה, שהתרפקו על זכרונות חג מבית אבא, שהושמד

מכוון שקיבוץ כפר גלעדי התברך באנשי רוח ובאמנים רבי כשרונות, הם קבעו את תוכן ההגדות ואת אופיו הכללי של החג. אמנות לסוגיה-מחול, קריאה, שירה, הלחנה, כתיבה, עיצוב, הפכו את החג ליצירה אותנטית. חגיגה במלוא מובן המילה, שבה משולבים שירים של ביאליק, רחל, מוסיקה מערבית, נעימות חסידיות, שיר השירים. פרשנות חדשה שבה הדגש הוא לא העבר והזיקה לדת, אלא איזון בין תוכן אקטואלי לעל זמני. והיו גם הגדות היתוליות רוויות בציניות, הומור, התחשבנות, תאורי קשיים, מלוות בקריקטורות שעושות אקטואליזציה לטכסט היבש

מינימליזם ואמנות מגוייסת

גידי קייך, צייר וגרפיקאי בעל שם עולמי, צייר את ההגדות לדורותיהם, כולל הקריקטורות והציורים המונומנטליים בחדר האוכל. "גידי השתמש בקווי מתאר בודדים, מעט צבעים, בכתב הדומה לדפוס מקראי ומוטיבים מאמנות מצרית קדומה ולבוש תימני מסורתי", כתבה דרורה, שראיינה את האמן לצורך עבודתה. ויש בהן גם סמלים של עבודת אדמה, חיות ומוטיבים יהודיים. מסיכום הבנתי בקריאת החומר, מדובר באמנות מגוייסת לטובת הקיבוץ, המפלגה, התנועה. תקנו אותי אם אני טועה

וועדת התרבות-הסמכות העליונה

וועדת התרבות היתה ועדיין קובעת את התכנים, דנה בדילמות על קישוט, אם לקיים את הבאת העומר, תוכנית הגשת האוכל וסידור השולחנות, מי ישב איפה ועם מי, ועוד עשרות פרטים קטנים בהרכבת הפאזל של ערב אחד. הרבה לפני הפסח מתחילים בהכנות. חזרות של הקוראים בהגדה, המקהלה, שקיומה התבסס על החגים, בניית תפאורה, ענינים טכניים ועוד

אכלו לחם?

לא בכפר-גלעדי. בקיבוצי "השומר הצעיר", שהקצינו את מסירותם לאידאל הסוציאליסטי ואי הצדק המעמדי, נהגו לאכול לחם ומצות, כהתרסה על חופש הדעה והכפייה הדתית.

500 אגדות פסח

השתמרו בארכיונים ובאוספים פרטיים, בין השנים 1930-1960. חתיכת היקף יצירה ואני שמחה שהיתה לי הזכות, לראות איך הרעיון של יציאה מעבדות לחירות, קרם עור וגידים בקולקטיב סולידרי, שחוגג את האביב הישראלי במלוא הדרו, עד עצם היום הזה