עם יד על הדופק, אין דבר שגורם לי ליותר ששון וגיל, מאשר טבע זורם. לא סתם מפכפך, מבעבע, משכשך, או בשלבי איוד טרמינליים. אלא כזה שאני שומעת כבר מרחוק את המיית המים, שמתגברת בקרשנדו הולם. כזה שליבי מאיץ את הדופק ורגלי קלות, לקראת הדייט איתו
את פרטי היום והשעה עם המיועד, קבעתי אמש אחד מראש. כך מתבקש בעולם מבוהל, שחי לפי תקנים מחמירים של וירוסים ומיקרובים. בדרכי המוקדמת אליו, הטבע ניער בעצלות אצילית, את קורי השינה של שמיכת הבוקר. אמנם על המפה נפרשו בפני אפשרויות שונות, אבל חיפזון התרגש בתוכי, להגיע כבר אליו ולא חלילה להתמהמה ולפגוש אחר
כל הפרולוג הזה הוא לכבוד: בריכת המשושים, גולת הכותרת של שמורת הטבע- יהודיה. השמורה הכי גדולה ברמת הגולן, עם תוואי שמבתר ערוצים עמוקים, בהם המים לא מאכזבים וזורמים כל השנה. ויש פה גם מפלים, שהם הפרס המובטח למיטיבי מים, באשר הם
מפלים?, רושפים הציניקנים, שמעדיפים להתחפר בביתם ולא לצאת לטבע, אם הם לא יכולים להגיע לחניון צמוד למינימום ה"גרנד קניון". אז כן, יש פה חיה כזו מפל, שעוצמתו תלויה בזרימה בנחלים של השמורה, הלא הם: הזויתן, יהודיה, בתרא, דליות וכמובן נחל משושים-הצפוני בינהם
לחיי היער
לפני שמגיעים לבריכה, שהיא גולת הכותרת, צריך להינות מהדרך. זו הרי המנטרה של הקורונה, שנטחנה עד דק. היער של השמורה פה הוא חתיכת יער, שיש לו יופי של אלוני תבור, אלה אטלנטית, לבנה, שיזף וכדומה. אני לא בוטנאית מדופלמת, אבל אני יודעת להעריך גזעים יפים, שהאריכו לחיות. גם עצים שהוכיחו כושר הישרדות, כשהם מבצבצים מתוך גלי האבנים שסביבם, או שרידות עקב שריפות עקב אימונים
זרימת המים מפה, ממש לוקחת אותך יד ביד אל הברכה. הו אז נגלה מחזה מרהיב-מצוק, שמורכב מעשרות טורים של עמודי בזלת שקוטרם כחצי מטר
חלקם בעלי שש צלעות שוות, מכאן נגזר שם הברכה. תופעת הטבע הפנומנלית הזו, היא תוצאה של התקררות הלבה שהתלהטה כאן, אי שם במעבה ההיסטוריה הגאולוגית של רמת הגולן
אין פה פינת ישיבה מוסדרת וכדי להקיף את יופייה של הברכה, כדאי להתקדם בזהירות על האבנים שעל גדותיה
אפשר גם לחסות בצל אחד מהעצים העבותים שיש פה. חל איסור לטבול במים, מטעמי עכברת ושאר מרעין-בישין
מה בחורף
בחודשי החורף ניתן לזהות פריחה של חלמונית, נרקיס, נורית ורקפת, שהם גאוות מגדירי פרחי הבר הישראליים, שכמובן אסור לקטוף. זה גם המקום לציין, שבעתות גשומות, נחל משושים עשוי להזרים כמויות אדירות של מים ולא מומלץ לטייל בערוציו
בדרך הקצרה והמונגשת הזו, פגשתי אטרקציה מלבבת. שלט, מתקן ומברשת, שמזמינים את המטייל להסיר את הבוץ מנעליו, לאחר שדשדש בשמורה, בטרם יפגוש את המרבד של כסא הנהג
Comments