עוטף עזה מזווית חדשה-עין הבשור, דקל, אורים
מחר יום רביעי-נר ראשון של חנוכה, ואין מי שלא מייחל לנס לאומי, שיחזיר את החטופים. שנה שנייה שאנחנו שרויים בחשכה גדולה בחג האורים. אתמול-פרסמתי כאן עסקים חדשים על המפה וכאלו שחזרו לפעול בעוטף עזה. בעיני הם פנס ענק וסמל לתקומה, תקווה ואופטימיות נרגשת. מצאתי אותם באזור פחות מוכר במועצה אזורית אשכול, בשלושה מושבים (ישע, עין הבשור, דקל) וקיבוץ אחד (אורים). מביאה לכם את הכתבה השנייה בסדרה
משתלת ברק בעין הבשור
במושב עין הבשור, שהוקם על ידי מפוני ימית, מצאתי את החקלאי שמעון ברק, ממקימי המושב. משתלת ברק מספקת את רוב הגרניום בישראל, זאת לאחר שמהשביעי לאוקטובר, התחסל להם ענף ייצוא הגרניום ורק בזכות חברים שהתנדבו בנאמנות, הם שרדו עם מלאי לשוק המקומי
קבלת הפנים במשתלה שיש בה 150 סוגי גרניום, במניפת צבעים גדולה, כללה קפה ומאפה בחדר הרצאות, שבו שמעון האגרונום מציע סקירה עניפה על עולם הצומח, ותאוריה מיוחדת שפיתח. אשתו נוגה, מציעה לבאים (כולל ילדים) סדנת ציור צבעוני בדיו אלכוהולי, בהשראת הגרניום שיושב בחממה הסמוכה, כאשר יוצאים עם ציור ממוסגר או על אריח
כעת עדיין לא כל הזנים פרחו, אבל ראינו הכלאות של כתום עם פסים לבנים ומסתבר שיש במלאי אפילו זן שחור. קיבלתי טיפים לתחזוקה נכונה של עציץ גרניום, שיכול לשרוד שנים בזכות טיפול אוהב. מרגש לראות שבגנים הבהאיים בחיפה ועכו, הגרניום שלהם פורחים באדום לוהט, כבר כמה דורות.
פתוח: כל יום בין 9:00 ל -15:00, כולל ביום שישי. בשבתות רק בתאום מראש.
וויז: משתלת ברק, רחוב אוגדה 2 עין הבשור
טלפון: 054-5614521
אמנית נטע גבע, בעין הבשור
נטע גבע ממושב עין הבשור, היא מורה, פסלת ואמנית קרמיקה, שלימדה בבית הספר האזורי באשכול וכשיצאה לפנסיה פתחה סטודיו, שבו לדבריה היא מגדלת דור חדש של אמנים. היא מציגה בתערוכות קבוצתיות, ברחבי הארץ
נטע עסוקה ממש, מלאה ברעיונות שהיא מפסלת בחימר, בפוליאסטר, בשיש סינטטי ובברונזה. היא ממש מחוברת לאזור ומקבלת השראה מתבנית הנוף, אליו התגעגעה כאשר פונתה בעקבות האסון.
החצר שלה מיוחדת במינה, עם אינספור פסלים מברונזה שהיא יצרה, בנושאים שונים. חלקם פסלים מסיביים, שמככבים בכניסה לרפת מודרנית בבני נצרים, פסל קינטי בכניסה למרכז האסטרונומי והמדעי גרובטק באשכול, כמתנות שמשרד החוץ מעניק לשגרירויות ועוד.במיזם הכלניות המפורסמות היא יצרה מעל 1000 יחידות מחרס
מועצות אזוריות ומדריכים, מביאים אליה קבוצות בתאום מראש, שהיא מארחת עם כיבוד קל.
אפשר לתאם עם נטע בטלפון:0544-581216
וויז: פריאל 68 עין הבשור
הפסלים של נטע גבע-צלמה גילי מצא
אמנות בקיבוץ אורים
בדרך לצאלים, 10 ק"מ מאופקים הגעתי לקיבוץ אורים. קיבוץ שיש לו גן קקטוסים, אמנות רחוב על הגדר של הקיבוץ וגלרייה בשם "צי-אורים". גלריה שמדי חודש מתחלפת בה תערוכה, שזה הישג למקום שחלק מתושביו עוד לא שבו הביתה. מרגש לראות שאמנות חשובה מוראלית ולכן אסתי ספיר אוצרת הגלריה, מתעקשת לשמר אותה
הגלריה שממוקמת בלב הקיבוץ על יד מועדון החברים, אולם התרבות ומדשאות האמפי הקיבוצי מתוחזקת בהתנדבות על ידי אמני ואומנויות הקיבוץ, ומסתבר שיש לא מעט. בנוסף לתצוגת תערוכות מתחלפות – הגלרייה משמשת גם למפגשי שיח אומן והרצאות
מאז המלחמה, התקיימו פה שתי תערוכות, אחת של מפונה מבארי יוחנן דרוקר שישב במלון בים המלח וכל יום צייר דף יומי.
על הגדר של הקיבוץ-יש שדרה של פסלים סביבתיים מלאי הומור שעשה נח בן חיים, חקלאי מקיבוץ אורים
הפסלים של נח בן חיים באורים-צלמה גילי מצא
כולם מחומרים ממוחזרים, בדגש שבשבות רוח קסומות שנעות לאיטן. מרתק לראות את היצירתיות של האמן, שנשקפת ממנה גם ביקורת חברתית
אהבתי-גבר מטפס על סולם-בוחן את הגיזרה מולו, פסל אקטואלי שנעשה לפני השביעי לעשירי
גן הקקטוסים-נראה סביר, ומסתבר שיש באזור עוד קקטוסיות. בגן הקקטוסים בניר עוז, טיפל עודד ליפשיץ שעדיין חטוף בעזה. יעקב גרובר שמגדל בעצמו קקטוסים במושב תלמי יוסף כ-40 שנה, קרא למתנדבים שיעזרו לטפל בגינה של ליפשיץ והם נענו
מוזמנים לתאם ביקור בגלריה: עם אסתי בטלפון 054-6786432(גם לפתיחת השער של הקיבוץ)
מבשלת אייסיס במושב דקל
בשישי בצהריים, רוב המקומות בחצר מבשלת "אייסיס" היו תפוסים. שמחתי לראות אווירה של "ביר גרדן" מדברי. מוסיקה טובה ברקע, נקניקיות ופיצות שהולכות טוב עם תשעת סוגי בירה, במבשלה שמדהים לגלות שיש לה וותק לוקאלי של עשרים שנה
אז נכון שהשם שלה נשמע כעת כמו טריגר, אבל הוא ממש לא קשור לתקופה. "אייסיס" הוא שילוב שמו של הבעלים (איציק לוי) ואסוציאציה לאייסיס, שהייתה בכלל אלת הטבע והרפואה, במיתולוגיה של השכנה המצרית
בחלק מהשולחנות, ישבו חבר'ה צעירים ומשפחות, עם סיפורים מצמררים ובאחרים "תיירים" מהמרכז, שבאו לטעום בירות מאוזנות במינוני מתיקות ומרירות שלהן, שנמכרות למסעדות, ברים ופאבים ברחבי הארץ. נחמד לדעת שאפשר לקנות אותן גם און-ליין, עם משלוחים מאילת ועד מטולה
בערבי חמישי יש תפריט בשרי וצמחוני. לאחרונה הופיעו פה "הדג נחש" והמקום היה מפוצץ. הרכבים שונים מנגנים במקום וממש כדאי להתעדכן ברשתות החברתיות. בסמיכות לשביעי לעשירי, הייתה צריכה להיפתח מבשלת אייסיס מודרנית, אבל התהליך נעצר בגלל המלחמה. אני מקווה שבביקור הבא שלי היא תפעל
וייז: מבשלת אייסיס, משק 22, מושב דקל
טלפון: 054-6428598
שעות פתיחה: שלישי וחמישי בשעות 18:00-22:00. ביום שישי, בשעות 12:00-16.30 בשאר הימים פתוח לקבוצות בתאום מראש
שימי לב, מיגונית לפניך
מאז 7.10 המיגוניות של שדרות, כביש 25 ויישובי עוטף עזה, הפכו לשם נרדף למלכודת מוות. אני התלהבתי לצלם אותם הרבה לפני הטבח, כסוג של אמנות רחוב בועטת על גושי בטון מלחמתיים. בזמנו נאמר לי שיש כ-200 מגוניות באזור, (שרובם צויירו על-ידי האמן אליאסף מיארה), יש מצב שכיום יש יותר בשטח
אני חייבת לומר שביומיים שביליתי בעוטף, ממש נמנעתי מלהגיע ל"אתרי המלחמה" גם אם "כיבסו" אותם בהגדרות כמו "תיירות לימודית", בסגנון ביקור בגטאות ומחנות ריכוז. זמן קצר אחרי שנודעו מימדי הטבח, כאשר חלק מהעוטף עדיין היה שטח צבאי סגור, היו מדריכי טיולים שעשו קופה מאוטובוסים שהם הביאו. מתעלמים מהעובדה שהם פולשים ברגל גסה ולב אטום, לבתים שרופים והרוסים של תושבים שרובם מפונים, מתאבלים על המתים ומחכים לשובם של החטופים
"במילה אחת לא, ובשתי מילים אל תבואו", כתב בר חפץ, חקלאי מקיבוץ נירים ועורר סערה שגם בלמה את אירועי "דרום אדום" והוא נימק "לעשות כאן פיקניק, זה כמו לעשות מסיבה בבית של השכן שנמצא בטיפול נמרץ, זה לפלוש למקום כשהמארחים אינם. זה הבית שלנו, והפעם אנחנו לא מזמינים". מאוד הזדהיתי
קצת לפני החזרה שלי הביתה למרכז, מיגוניות קראו לי לעצור. לא כאלו שחנו לידם אוטובוסים ורכבים פרטיים, דווקא אלו שעמדו בשיממון קודר בצמתים. כתבתי עליהן לפני שנה כאן. מאז הן הפכו לסוג של אנדרטאות להנצחת יקירים, שנלכדו בהן. הבעיה הקשה שמטרידה את המקומיים, זה שהמיגוניות הפכו למפגע של תאונות שרשרת, שקורות עקב עצירות פתע לידן
הם ממש מבקשים בדחילו ורחימו לשמור מרחק ולהיזהר, מלייצר אירועים מסכני חיים נוספים. וגם שתזכרו, שאם אתם מטיילים פה, יש לכם מטרת על: לתמוך בכלכלה של אזור מוכה טראומה ובחיים שרוצים לחזור לתלם
כתבות נוספות:
Comments