גלויה שווייצרית-הגליישר אקספרס: 360 מעלות של נוף חלומי
מי שטייל בשווייץ ולא נסע ברכבות שלה, לא חווה את הלב הפועם של מדינת הבונבוניירה בעלת נופי הטבע העוצמתיים והמרגשים
המערכת הזאת מעוררת קנאה: כל רכבת בין-עירונית בשווייץ היא מהירה, מצוחצחת ונקייה, שמקנה חוויה אסתטית למהדרין. ממש תענוג לדגום את מערכת הנוסעים הזאת שעובדת, כמו שאומרים בכל קלישאה, בדיוק מופתי של שעון שוויצרי מנומס
שמים פאס
ולא מדובר רק ברכבת. השוויצרים יודעים גם לנהל נכון ויעיל את השימוש בה, באמצעות כרטיס הרכבות "סוויס פאס". הוא מאפשר לשלב נסיעות ברכבות, מעבורות, ספינות, רכבלים, חשמליות ואוטובוסים, בתוך הערים ומחוץ להן. השיטה כל-כך יעילה (איפה ה"פאס" השוויצרי ואיפה ה"רב-קו" הישראלי....), עד שהרגשתי שהטיול שעשיתי בשווייץ ממש לאחרונה נעשה בתפירה אישית ונטולת מאמץ
במדינה הזו ממש מיותר לשכור אוטו, לנווט, לשבור את הראש כדי למצוא היכן לחנות. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה להתרווח לאחור בעשרות מושבים שנחתי עליהם וקטפתי נוף משגע, שהרחיב את הלב הצמא כל-כך לשטיפת גלי החום, הלחות והצחיחות הישראלית
הדובדבן שבקצפת
של הרכבות השוויצריות, נקרא "גליישר אקספרס"- Glachier Express זהו חוד החנית של מערכת הרכבות השוויצריות. רכבת המאפשרת צפיה פנורמית של 360 מעלות בנוף, הנוסעת בין העיירה צרמט והר הטובלרון הפוטוגני, הלוא הוא ה"מטרהורן", עד סנט מוריץ, עיירת הסקי היוקרתית. הדרך נמשכת כשבע וחצי שעות, והרכבת שגומעת מסלול של כ-290 ק"מ, נחשבת כרכבת האקספרס הכי איטית בעולם. למה איטית? כדי שלנוכל לצפות בנוף בנחת, ולקבל תמורה לאגרה
הנוף
הגעתי לתחנת הרכבת בצרמט, ואת פני קיבלה דיילת רציף, לבושה במדים אדומים התואמים את לוגו הרכבת, שכתוב - באותיות קידוש לבנה אדומות על גבי לבן - "מטרהורן גוטרד באן", או בקיצור MGB.
במושב חיכו לי אוזניות, כדי להתחבר ולהאזין להסברים (אפשר בשפות שונות) על האטרקציות שבדרך
האמת, שכחתי להתחבר אליהן ברוב הזמן, כי הייתי נרגשת כל-כך ממה שראיתי וצלמתי ללא הרף: כפרים, אחו ירוק, טירות, נהרות ובעיקר הפרשי גבהים משמעותיים בארבעה מקטעים עיקריים, שבהם הרכבת גונחת ומקרקשת כשהיא עוברת בין נקודות שיא. מאיגרא רמה של 1804 מטרים ועד עמקים של 650 מטרים
חווית הנסיעה
בפנים, שולחת התקרה הפנורמית קרני שמש, שבחלק מהזמן סנוורו ויצרו השתקפויות של היושבים בקרון על תקרת הזכוכית. אז רכשתי כובע מצחייה, מאויר בצלב לבן על גבי אדום – צבעי הדגל השוויצרי, בקרון המזכרות שמציע גם מגוון פריטים נוספים כמו כדור זכוכית עם המטהורן, משקפי שמש ואיך לא-אולר שוויצרי תוצרת ויקטורינוקס-victorinox שהוא היחצ"ן מספר אחד של המדינה. ביזנס חייבים לעשות גם כאן, במיוחד אחרי תקופה קרונה צחיחה בתיירות
הגליישר אקספרס מצרמט לסנט.מוריץ-צלמה גילי מצא
בנקודות מסוימות במהלך הנסיעה הרכבת עוצרת, וניתן לחלץ עצמות לכמה דקות, אבל לא לקחתי צ'אנס – חסר היה לי שהרכבת תברח ותשאיר אותי ללא המזוודה המצויידית שלי, אי שם בכפר אלפיני קפוא, או על רציף עם כנסייה ועשרה בתים
חוויות הנסיעה כוללות גם את רעשי הרכבת: היו קטעים שבהם הקרונות נהמו וממש יכולתי לשמוע את מתלי הגלגלים שחוברו מתחת לקטר, מתאמצים כדי לשפר את האחיזה במסילה. קניון הריין, הגרנד קניון של שוויץ ועמק הריין הצר, שצורתו כמשפך, היו מרשימים במיוחד. יש מי שספר, שבדרך עוברים מעל 291 גשרים וב-911 מנהרות. לא בדקתי, אבל אמינות שוויצרית היא מעל לכל ספק
איפה אתה גליישר
אני חייבת להודות, שהשם "גליישר", עורר בי ציפיות ואדוות מפרפרות לראות קרחונים עוצמתיים ושומטי לסת, אבל הם ממש לא חלק מהתפריט. גאוגרפית הם אמנם נמצאים בסביבה, אבל ההתחממות הגלובלית קיצרה את הממדים שלהם והם לא ה-היי-לייט של הנסיעה, אז תעשו סוויטץ' להנאה צרופה מהטבע השוויצרי, בלי קודקודים לבנבנים, למעט עננים
יש שמבקשים לדעת מראש, באיזה צד הטבע יתגלה במיטבו. האמת שזו סוגייה הפכפכה. הכסא שלי נשמר בשולחן זוגי במחלקה שנייה, להבדיל מהקרון שכמעט כולו היה שולחנות לארבעה, שבינהם עמד שולחן מתקפל. הדיילת אמרה לי, שאני יושבת בצד הטוב של הנסיעה, ימין, אבל היו מקטעים שבהם שמחתי לעבור לצד שמאל. טיפ לדרך: תהיו ערניים, הנוף הטוב באמת מתחלף, וכדאי, אם יש כסא פנוי, לעבור מצד לצד, תוך שאתם מוודאים שלא תעופו בסיבובים המאוד חדים
המחלקות
דגמתי את החוויה הגליישרית במחלקה שנייה. יש ברכבת גם מחלקה ראשונה וגם מחלקת "הצטיינות", שאליה אפילו לא הורשיתי להציץ. האמת היא, שההבדל היחיד שראיתי בין המחלקה השנייה לראשונה ניכר בסידור המושבים, שהוא יותר מרווח ולכן יש פחות אנשים בקרון, שזה יתרון בתקופת הקורונה, אבל הנוף הוא אותו נוף וגם השרות מעולה במחלקה השנייה
שיווי משקל
החוויה פה היא לא רק מהנוף, אלא מההתרחשות התמידית בקרון. הדיילת-מלצרית מומו מקובה שמה, הייתה טמפרמנטית במידה יוצאת דופן ומדי פעם שאגה קריאות עידוד להעלאת המורל. יתר המלצרים חגו מסביב, לעיתים באישית לוחצת, הגישו, פינו ונדמה היה שכל הנסיעה קשורה באכילה. מסתבר, שהמנות יצאו חמות ומעוטרות היטב, מקרון מיוחד שבו טבח מסרילנקה שקד על הכנתן
הטבח מסרילנקה, בגליישר אקספרס-צלמה גילי מצא
בתפריט שמקבלים יש גם ארוחת צהריים שכוללת שלוש מנות, לבחירה שהן כמובן בתשלום אקסטרא. היא מוגשת בשעה מסויימת, בה הרכבת עוצרת למשך כחצי שעה, כדי לאפשר עיכול נינוח, לפני שהיא יוצאת לכבוש את האתגרים האלפיניים הבאים. לפי מה שכתוב באתר החברה, יש אפשרות להביא מהבית אוכל ואפילו יין. האמת, למה לא? הנסיעה היא בהחלט סיבה למסיבה, וגם חוויה רומנטית
קיץ או חורף
הרכבת הזו שתולדותיה החלו אי-שם בשנת 1923, לא תמיד פעלה לאורך כל השנה. למעשה, רק משנת 1982 ניתן לנסוע בה גם בחורף, לאחר שנבנה מעבר הרים מיוחד, כדי להתגבר על השלג והקרחונים. הגרסה הנוכחית והמשופרת של הגליישר קיימת שלוש שנים והיא נראית חדשה מהניילונים
בחורף, כך מספרים, הנוף נצבע בלבן דרמטי, העצים מכוסים בשלג מסנוור, שמרגיש שונה לגמרי מהחוויה הקייצית, לכן ההמלצה היא לחזור לשוויץ (הנה סיבה טובה), ולנסוע בה בעונות השנה השונות, במיוחד שדגמתי את המסלול רק עד צ'ור-chor; כי משם הייתה לי החלפה לקונקשן של רכבת לאוסטריה
מתי וכמה
מי שמחזיק בכרטיס הרכבות השוויצרי של "אינטרייל" (Interrail) או "יורייל" (Eurail pass), יכול לנסוע ללא עלות נוספת בגליישר אקספרס, רק שצריך לשריין מקום ישיבה מראש באתר הבית של הרכבת. בכלל, אם אתם סגורים על תאריכים, מומלץ לשריין מקום ישיבה מראש, כי יש מצב שקבוצה תעשה בוקינג ואז לא יהיה לכם מקום
בקיץ, תדירות הנסיעה היא שלוש פעמים ביום, בחורף רק אחת. כדאי לדעת, שבתאריכים מסויימים בין אוקטובר לדצמבר הרכבת לא פעילה
בעידן קורונה, יש קוד שצריך לסרוק כאשר עולים עליה ולמלא בו פרטים אישיים, אחרי שהראיתם תעודת מתחסן, או הצהרת בריאות כלשהיא. טפו, טפו, לחיי הגליישרים והאקספרסים השוויצרים, שמחכים שנחזור ונדגום עוד מהסוגה
פרטים מדויקים: באתר הבית של הגליישר אקספרס
Comments