מסע איורוודה -קרלה, הודו
לכבוד חגי תשרי, טסתי ללא נודע-מדינת קרלה בדרום מערב התת -יבשת הודו. קיוויתי שבמקום שיושב בקצה הזרת השמאלית של מאמא הודית, אמצא את אשר נפשי וגופי ערגו אליו, חודש אחרי הפלגה אנתרופולוגית בקרוז בים הבלטי (להלן קיצור תולדותיו )במהלכו שהיתי בתיבת נח של 16 קומות, עם אלפי מאושרים בעל כורחם
השילוש הקדוש של קרלה
קרלה-היא אם המושבות של מספר מוקדים בינלאומיים. הראשון במעלה הוא האשרם של מאסטר סוומי שיבננדה, מגדולי היוגים של הודו במאה ה-20, אחד מתוך מגוון סגנונות יוגה, שמוקיריו של שיבננדה עולים אליו לרגל כדי לתרגל האסנות וקיפולי גמישות למינהם. האשרם של אמה המחבקת, שהפכה לארגון הומניטרי חובק עולם, הוא מקום שבו ניתן לתרגל מדיטציה מיוחדת מבית מדרשה, יוגה, שירה מקודשת ועוד איכויות למתמידים ממושמעים, בסדר יום מוקפד
הממתק האחרון בנישה הרוחנית של קרלה – הן חלקות אלוהים קטנות, שהן קודש למדע החיים ההודי- איוורדה. במסלול סובב קרלה, ניתן למצוא עשרות ריזורטים שמעסיקים רופאים מדופלמים באיוורדה, שמרכיבים לתיירים ומקומיים, חבילת בריאות. ניתן לבחור בין שהייה מומלצת של מינימום שבוע, לפרקי זמן של שבועיים, חודש ומעלה-למי שידו משגת וגופו אוהב את התוכנית, שמותאמת אישית ונעשית בפיקוח צמוד.
וכל זאת כדי לשפר, למגר, להיטיב, לתחזק, להצעיר את "הקונים" שמגיעים מקשת רחבה של גילאים עם שלל תחלואים, סימפטומים, תלונות, מאוויים. לכולם מכנה משותף אחד- הם חדורי תקווה ואמונה, שבאמצעות ארסנל רציני שכולל עיסויים, שיקויים, תזונה, שיעורי יוגה ומדיטציה, הם יסיימו את מיכסת הפחחות האינטנסיבית שבילו במוסך ההוליסטי ההודי ויחזרו הביתה, שופעי חיות ועם סוללה טעונה לתקופה מסוימת, שזה הביי-בונוס המינימלי שעליו מתחייבים הדוקטורים לטיפול עשרת אלפים, שאמור לטפל היטב בשני הרבדים: גוף-נפש.
למה טסתי לאיוורדה
מכוון שכל הידע שלי בנושא איוורדה, הצטמצם לצ'ק אין בספא ברחבי העולם, בהם חוויתי עיסוי מעלף בשמן שומשום חם, בין אם על-ידי מטפל אחד או כפסנתר שניגנו עליו ארבע ידיים, החלטתי לבדוק איך זה מתבצע במקום, שממנו צמחה הפילוסופיה שהצליחה להשתמר בטקסטים עתיקים, כ-5000 שנה ונלמדת באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הודו, כמדע שזכה לרנסס ונצמד למקורות
איוורדה בדרכי שלי
הגעתי באישון לילה, רעבה ומותשת מדרך הודית טיפוסית, לקצה סמטה שבה עמדו שני שומרים. הם מהרו לפתוח דלת עץ כפולה. גבר חסון סימן לי לבוא אחריו. המקום היה אפל יחסית לעיניים מערביות, אבל מאות כוכבים ניקדו את השביל המרוצף, ציוצי ציפורים, אוושות עלים, מליחות דביקה של ים, פקחו את חושי הלאים.
צוות של אנשים עם חיוך לבבי מאוזן לאוזן, קיבל את פני עם ברכת נמסטה, שהזכירה לי שאני אכן בהודו. מחרוזת של פרחי יסמין נענדה לצווארי, זר מאוגד של חמניות, גרברות וורדים עטוף בעלה בננה שימח אותי, ומשהי שלבשה סארי לבן חגיגי, סימנה את מצחי בפס עם אבקה אדומה. בזה תם טקס הכתרתי כאורחת רשמית של הריזורט, סומטירם Somatheeram, וולקם ביוטיפול השפיץ הכי דרומי בקרלה
ארוחת הערב, פתחה לי את הנחיריים והגבירה את התיאבון שגם ככה היה בריא. ארומה מבלבלת חושים, עלתה מתוך מכסים כבדים של כלים מסורתיים. בתוכם רחשו קדרות מהבילות, מרקים, סוגי אורז, תבשילי ירקות ומטעמים עלומים. בסיום מצעד צלחות שערמתי, תחושה נעימה של שובע, גרמה לי לנקר קלות ולגרור את עצמי בקושי לבקתה, שבמרכזה עמדה מיטה ענקית, עם מצעים צחורים מכוסה בכילה. הסטתי את הכילה לצדדים, כי בכל זאת לא באתי עם חתן והחופה הזו נראתה לי מיותרת, כשאף יתוש עדיין לא זמזם ברקע
אלמלא הגלים שהיו שיר ערש שנלחש בעצמה מהאוקיינוס הקרוב, יכולתי להישבע שאני בסצנה מהסרט: "זיכרונות מאפריקה". סקרתי את השידה המגולפת, הארונית בה היו מגבות גדולות וקטנות בצבע חום ולבן, את החדר-מקלחת שבכיור שלו ישבה קערה עם פרח לוטוס ושלל סבונים, שהסנפתי מהם ריח יסמין מעודן, משולב בתה ירוק
מאוורר בסגנון קולוניאלי, השמיע קול נמרץ וסיבוביו העיפו את הניירת, שקבלתי כשעורי בית לקרוא על סדר היום בריזורט. על הגג המשופע נשמעו נקישות קצובות, אליהם נוספו רחשים לא מזוהים. הקשבתי להם בתשומת לב, כשאני שוכבת פרקדן על מזרן קשיח, מועכת שלוש כריות שמחבקות אותי בהשראת האשרם של אמה
אחרי שצלחתי את מבחני האי-קיו, של תפעול תמנון-מקלחת מרובת ברזים וניחושי חם-קר, ולאחר מכן ניסוי וטעייה כדי לכבות כל גוף מנורה עצמאית בשטח, שקעתי בשינה מעלפת, שהוארה בקריאות בוקר של טווס ובערפל סמיך של ענני צמר-גפן, שיצרו שמיכה מרהיבה מעל אופק של ים ושמיים
בוקר טוב איוורדה
פתחתי את דלת הבקתה שהתבקשתי להגיף עם בריח פלדה, לתמונת נוף מפתיעה. הודית שבידיה מחבט קלוע מקש, טאטאה זרדים ושאר ענפים שצנחו מעצים נדיבים בעלוה. עשרות מדרגות טיפסו, למעין לגו של בקתות זהות, שלכל אחת מהן נצמדה מרפסת עם שולחן, שני כיסאות וערסל תלוי.
אחרי ארוחת בוקר מיוחדת עם חביתה מקושקשת א-לה- קרלה, מעט ירקות חיים וכוס מים חמימים עם שורשים, עלים ולקינוח שייק בריאות מפפיה, התייצבתי מתנשמת קלות במרכז הטיפולים של "סומטירם". לשם כך מסתבר, התכנסו כל תיירי המקום, שהתקשיתי לזהות את מוצאם, כי פניהם נצבעו במסכת הסוואה ירוקה; את גופם כיסה חלוק בצבע ירוק קרפד; בשתי ידיים הם אחזו משקה בריאות: אגוז קוקוס ענק שנפל מאחד העצים בשטח, עם קשית מנייר מתכלה
חיכיתי בדריכות לאבחון שנקבע לי עם הרופאה הבכירה של הריזורט, ד"ר צ'נדריקה, כדי להבין מה התוכנית שהאל ברהמה, שלפי האמונה הרווחת הוא בורא העולם והוגה האיוורדה, רקח עבורי. והאם נציגתו עלי אדמות, תצליח לשכנע אותי לצלול לתהליך שדורש ממני להתמסר בגוף ראשון ובנפש חפצה
בפרק הבא:
בפרק שאחריו:
העניין באיורוודה שצריך להתמסר כדי לראות תוצאות. בהחלט אני יכולה להעיד שלחלק מהמיחושים "שהבאתי" זה עזר בפרק הקצר שבו שהיתי-שבועיים אבל חלק זה תהליך-מילה ארוכה מבחינת סבלנות....וגם התמדה בבית עם יוגה, מדיטציה וכדומה שהם העזרים ליישום לחיים ובזה דבקה כעת gil ron
תודה, אגב עזר לך הטיפול ? עדיין מרגישה כמו חדשה ? :)
תודה רבה לך.כן בהחלט הייתי חוזרת gil ron
כתבת מקסים וטיול מיוחד. היית חוזרת לשם בשנה הבאה שוב לטיפולים או שהיתה חוויה חד פעמית ?